רבות נכתב על חשיבות הקשר בין הורים לילדיהם ואין חולק על כך.
בתי המשפט עושים כל מאמץ על מנת לחדש קשרים בין הורה וילד במקרים של נתק בקשר או קושי בקשר וכן במקרים של הסתה וניכור הורי, הכל מתוך ההבנה כי טובתו של ילד להיות בקשר קרוב ומשמעותי עם שני הוריו .
במרבית התיקים בהם הורה פונה לעזרתו של בית המשפט בעקבות ניתוק הקשר מילדו, אחד מהסעדים המרכזיים המבוקשים באותה הפניה לבית המשפט הוא טיפול רגשי לקטין אשר עומד במרכז ההליך.
במאמר זה אתייחס לשני פסקי דין שעניינם החלטות בית המשפט בסוגיה האם לחייב קטין בטיפול רגשי על אף שהקטין מתנגד לטיפול כאשר מדובר בקטין שגילו מתקרב לגיל הבגרות.
מדובר כאמור בשני תיקים שונים אך בכל אחד מהתיקים עמדה במרכז התיק נערה שכבר מלאו לה 16 והיא עמדה על כך שהיא מסרבת לקבל טיפול .
בתיק אחד בית המשפט חייב את הקטינה בטיפול בניגוד לרצונה ובתיק אחר בית המשפט קבע שאינו מחייב את הקטינה בטיפול בניגוד לרצונה.
שתי הקטינות כאמור היו באותו הגיל – מלאו להן כבר 16.
בתלה"מ 12314-05-20 יצגתי אב שבתו ניתקה איתו את הקשר.
התביעה של האב היתה לחידוש קשר עם בתו ולמתן טיפול רגשי לקטינה .
האם טענה כי הקטינה אינה רוצה בטיפול ולא ניתן להכריח אותה לאור גילה.
לאחר שבית המשפט הנכבד שמע את הצדדים וכן שמע את הקטינה בעצמה(בדיון שמיעת קטינה) קיבל בית המשפט את בקשתו של האב והורה על חידוש הקשר עם בתו באופן מידי .
בתיק זה על אף שלקטינה כבר מלאו 16 והיא התנגדה לקבלת טיפול, קבע בית המשפט כי הקטינה תקבל טיפול רגשי לאחר שהתרשם באופן ישיר כי מצבה מחייב קבלת טיפול רגשי .
לאחר שבפסק הדין התייחס בית המשפט הנכבד בהרחבה ל"תרומתה" של האם לניתוק הקטינה מאביה קבע :
" האפוטרופא לדין , גם אני וגם העו"ס התרשמנו כי הקטינה זקוקה עד מאד לטיפול רגשי ואסביר"….. ובהמשך ; " כאשר רואה בית המשפט שיכול ונשקפת סכנה לשלומו של קטין , אין לו עוד את האופציה שלא להתערב. כך או אחרת, הדיווחים מבתי הספר וכיוצא בזה הביאו את האב לדרוש כי הקטינה תטופל טיפול רגשי"
לנוכח מצבה הרגשי של הקטינה כפי שהתרשם ממנו בית המשפט, חייב אותה בניגוד לרצונה בקבלת טיפול.
בתיק י"ס 48614-08-20 שבמרכזו עמדה נערה באותו הגיל (16), קבע בית המשפט בדיוק ההיפך ולא מצא לנכון לחייב את הקטינה בטיפול בניגוד לרצונה ;
בתיק זה יצגתי כאפוטרופא לדין את הקטינה בת ה 16 .
מדובר בקטינה שעברה להתגורר בבית אביה וסירבה להמשיך להתגורר בבית אמה כאשר עד לאותו השלב זמני השהות בין ההורים היו שווים כך שהקטינה התגוררה אצל שני ההורים לסירוגין.
האם עתרה בין יתר הסעדים בבקשה שהגישה לחיוב הקטינה בטיפול פסיכולוגי.
הקטינה התנגדה לטיפול פסיכולוגי.
תוכן דבריה ותחושותיה של הקטינה הועברו על ידי לכבוד השופט במסגרת מינוי כאפוטרופא לדין של הקטינה.
לאחר שמיעת הצדדים קיים בית המשפט גם דיון לשמיעת הקטינה ולאחריו החליט שלא לכפות על הקטינה טיפול פסיכולוגי בניגוד לרצונה;
" כך או כך, גם לאחר שנועצתי באפוטרופא לדין, לא מצאתי לכפות על הקטינה טיפול בניגוד לרצונה" .
באותה ההחלטה קבע בית המשפט כך:
" מאליו ברור כי קיימת לי הסמכות לחייב את הקטינה להשתתף בטיפול , קיימת לי הסמכות לחייב את הוריה של הקטינה להשתתף בטיפול אך צריך אני להשתכנע שיש צורך ליתן לקטין טיפול בניגוד לרצונו ואכן, לא מעטים המקרים שאני משתכנע- לא כאן.
כאשר בית המשפט לא מתרשם כי קיים עיוות מחשבתי, הפרעה מחשבתית מהותית או בוחן מציאות לקוי של הקטין , צריך הוא להבין שטיפול אינו "מטה קסם" במסגרתו "נשטף מוחו" של קטין לראות את המציאות אחרת. סבור אני וגם האפוטרופא לדין סבורה כמותי כי הקטינה רואה את מציאות חייה בצורה מפוקחת למדי.העובדה שהוריה של הקטינה מייחסים חשיבות עצומה "לקרבות ביניהם" אין משמעה שגם אני צריך להצטרף למציאות במסגרתה הקטינה היא "כלי משחק" כזה או אחר.
הקטינה מסרבת לטיפול ואני אינני רואה כל צורך בטיפול בה"
מדוע בשני מקרים שענינן היה קטינות בגיל זהה פסק בית המשפט באופן שונה כאשר במקרה חייב את הקטינה בטיפול בניגוד לרצונה ובמקרה השני קבע כי אינו מחייב את הקטינה בטיפול בניגוד לרצונה ?
בכל תיק טובתו של הקטין היא השיקול העליון אליו מחויב בית המשפט בפסיקותיו.
בכל תיק בודק בית המשפט את צרכיו של אותו הקטין, הסיבה לסירובו לקבלת טיפול ומתרשם ממצבו הרגשי .
חשוב להדגיש כי ככל שגיל הקטין שעניינו נדון בבית המשפט מתקרב לגיל הבגרות, יטה בית המשפט להתחשב ברצונו של הקטין אך יחד עם זאת חשוב להבהיר;
כאשר הסירוב של הקטין לקבל טיפול רגשי נובע מכך שהוא צריך לתמוך בסירוב של מי מהוריו לטיפול שלו או כאשר הסירוב של הקטין לקבלת טיפול נובע מבוחן מציאות לקוי לרבות במקרים של ניכור והסתה – במצבים אלו יחייב בית המשפט את הקטין בטיפול גם בניגוד לרצונו.
כך כאמור גם במקרים של הסתה וניכור כאשר ברור כי התנגדותו של הקטין לטיפול אינה מתיישבת עם טובתו .
במקרה הראשון הקטינה ניתקה קשר מאביה על אף שהיה ביניהם קשר טוב. הקטינה קיבלה "רוח גבית" מאמה לניתוק הקשר וכאמור הודיעה שהיא מתנגדת לטיפול .
ככל שבית המשפט יתרשם כי הקטין שאומר ש"אינו רוצה טיפול" עבר הליך של הסתה על ידי ההורה האחר, לא יוכל בית המשפט להתעלם מחובתו כמי שאחראי על טובת הקטין, לעזור לאותו הקטין לשוב לקשר עם ההורה האחר, גם אם מדובר "בניגוד לרצונו של הקטין".
כאשר ברור ש"רצונו של הקטין" הוא הרצון של ההורה המנכר חובתו של בית המשפט היא להתערב ולאפשר לקטין לקבל את צרכיו במנותק מצרכיו של ההורה המנכר .
בכל תיק ותיק מחויב בית המשפט לבדוק מהם צרכיו של הקטין ומהי טובתו בהתאם לעקרון העל של טובת הילד אשר מנחה את בית המשפט בתיקי קטינים.
רק לאחר שבית המשפט יתרשם ממצבו של הקטין בדרכים שעומדות לרשותו של בית המשפט, יקבע האם יש מקום לחייב את הקטין בטיפול בניגוד לרצונו גם כאשר גילו מתקרב לגיל הבגרות.
